אודות
ברוכים הבאים למאור אנדלוס,
שמי מאור, וזה הבלוג שלי.
ב2018 הייתי תלמיד בתיכון. אז הייתי קרוב לרב לניאדו, אחד מרבני הקהילה בדיל, ניו ג'רזי. הוא היה מבלה אצלנו שבתות וחגים. באחד מן השבתות, הוא הציע לי להתחיל ללמוד איתו באופן קבוע. הסכמתי. מאותו השבוע היינו נפגשים בבית הכנסת כל ערב אחרי שחזרתי מבית הספר, והיינו לומדים משנה תורה לרמב"ם. ומחוץ למסגרת הקבועה במשנה תורה, לפעמים גם התעסקנו בספרים חשובים אחרים. בשלב מסויים הרב התחיל לתת שיעורים קבועים בימי שני בערב על מורה הנבוכים בביתו. ימי שני היו האהובים עלי. היינו נפגשים בבית הכנסת ללימוד הקבוע במשנה תורה, ומשם היינו הולכים ברגל עד בית הרב ללמוד מורה נבוכים עם קבוצה קטנה של אנשים. החוויה היתה כל כך מיוחדת עבורי. שיעורי מורה הנבוכים השאירו אותי נדהם כל שבוע. הם פתחו את עיני לאפשרויות שלא חשבתי עליהם, ובזכותם זכיתי לראות שלחכמת התורה יש הרבה מה להציע, אפילו לאדם המודרני. כך המשכנו בערך לתקופה של שנה. הרב לניאדו אז קיבל משרה בבית כנסת בניו יורק, ועבר לשם.
מבין החכמים שהרב לניאדו הכיר לי אישית, היה הרב חוזה פאור עליו השלום, אחד ממוריו הגדולים. לחכם פאור היתה השפעה גדולה על הרב לניאדו, ומבין כל הרבנים שמהם אני למדתי, לו היתה הכי הרבה השפעה על צורת החשיבה שלי, ואני מרגיש בר מזל שזכיתי ללמוד ממנו, אם לזמן מעט. פרויקט חייו של חכם פאור היה לשחזר ולהפיץ סוג של יהדות שכמעט נעלמה. הוא כינה את היהדות הזאת יהדות "ספרד הישנה" - אותה תרבות יהודית שאפיינה את יהודי ספרד בין המאה התשיעית ועד אמצע המאה השתים עשרה לספירה.
ספרד אז היתה תחת שלטון מוסלמי, ושמה הערבי היה "אל-אנדלוס". נהוג לכנות את התקופה "תור הזהב של יהודי ספרד" ולא סתם. היהודים בזמן הזה חוו פריחה תרבותית ושגשגו תחת השלטון המוסלמי. התקופה הזאת ראתה יצירה ספרותית עשירה בכל תחומי היהדות: פרשנות המקרא, בלשנות, הלכה, מוסר, שירה, פילוסופיה יהודית, רפואה ומדע. משם יצאו חכמים שעיצבו את ההיסטוריה היהודית כפי שאנחנו מכירים אותה, וביניהם: רבי שמואל הנגיד, הרי"ף, רבי יוסף אבן מגאש, רבי בחיי אבן פקודה, רבי יהודה הלוי, רבי אברהם אבן עזרא, והרמב"ם, ועוד עשרות כאלו פחות ידועים, אבל שהיתה להם השפעה לא קטנה.
הספרדיות המודרנית מבחינה תפיסתית מושפעת ומעורבת בקבלה, ומבחינה הלכתית-תלמודית מאוד מושפעת משיטות לימוד אשכנזיות. החוויה הספרדית היום מתאפיינת בעיקר במנהגים עדתיים, אוכל, מוזיקה, ונוסח תפילה. חכם פאור התעקש שספרדיות - במובן המקורי - לא התאפיינה בדברים חיצוניים כאלו, אלא ייצגה מסורת אינטלקטואלית מסויימת. רבנו סעדיה גאון, למשל, גם נחשב במובן הזה "ספרדי" - למרות שהוא חי קודם לתקופת תור הזהב, ולמרות שהפעילות שלו היתה בבבל ולא בספרד. וזה מפני שהעקרונות שעליהם הוא כתב היו יסודות למסורת היהודית האנדלוסית.
חכמי אנדלוס לא היו שווים בדעותיהם - רבי יהודה הלוי והרמב"ם חלקו בדברים מאוד יסודיים למשל. אבל דווקא חוסר ההומוגניות הזאת היא תכונה אופיינית לתרבות היהודית האנדלוסית: מה שאיחד את כל החכמים האנדלוסים תחת מסורת אחת היה חופש המחשבה, לצד מסירות להלכה ולמסורת ישראל. הם עסקו בכל תחומי החכמה, כאמור, מפילוסופיה לשירה לרפואה, ובלב התרבות שלהם היתה התפיסה שלא תיתכן סתירה בין התורה ובין החכמה.
אני זכיתי לשאוב ממימי חכמים אלו, ובעקבותם ובעקבות מוריי, למדתי לחשוב לבד ולראות לעצמי כמה התורה והיהדות רלוונטים להיום. ולזמן כמה שנים רציתי להפיץ רעיונות שמצאתי בהם משמעות, אך ללא הצלחה. לא מצאתי חברותא קבועה, ולא היה לי הבטחון העצמי למסור שיעורים, ולא עלה בידי למצוא פורמט להעברת הרעיונות האלו. לעיתים הייתי כותב לעצמי חידושים או מקליט אותם. אך אותם רעיונות נשארו נעולים בחדרי מחשבותי.
יום בא ועלתה בראשי מחשבה מצמררת, כאילו משמים: מה אם אמשיך כך עד מאה ועשרים? מה אם יום אחד כבר לא אהיה, ולא אזכה למסור את רעיונותי לאיש? כמה יהיה הבזבוז. ומאז התחלתי לחשוב מחדש. מחשבתי הראשונה היתה ליצור ערוץ יוטיוב בו אעלה רעיונות מוקלטים בוידאו. אך לאחר הניסיון בזה לזמן של שבועיים/שלשה, מצאתי שיצירת סרטוני יוטיוב דורשים הרבה עבודה וזמן, מה שלא היה נתון בידי. ואז, מחשבה נוספת עלתה: מה אם פשוט אתעד את כל רעיונותיי וחידושיי באתר אינטרנטי, כמעין בלוג או מאגר? זה סיפורו של יצירת האתר הזה.
מטרתי היא לא להציג את ה"אמת" כפי שאני רואה אותה, אלא ליצור שיחה מעניינת סביב רעיונות יהודיים חשובים מתוך אהבה לתורה ורצון לשתף איך היא רלוונטית ומשמעותית לחיים. והציפייה שלי היא שהפורמט יתן אפשרות לקוראים להשתתף ולהעלות קומנטים.
אחתום בזה: הרב יהושוע מרוף - עוד אחד מהרבנים האהובים עליי - קרא ליהדות הספרדית מהסוג שהזכרתי, היהדות של העתיד. הוא קרא לה ככה כי היהדות מהסוג הזה לא מפחדת מרעיונות חדשים. היא יהדות שיודעת להתמודד. היא מתאימה את עצמה לכל דור, בלי לוותר על העקרונות שלה.
אם מעניינת אתכם יהדות שנעוצה במסורת אבל מביטה קדימה, הירשמו לאתר והצטרפו למסע.